היי :)

אני פארן, לוקסמבורגית-ישראלית, אמא לארי המושלם, וחיה את היעוד שלי: לעזור לאנשים להתחבר חזרה לעצמם, להרגיש בטוחים בעולם הזה, ולחיות חיים מלאים ומאושרים באמת. 

עם הורים גרושים וקרועה בין 2 מדינות מגיל קטן, ובתור ילדה מאוד רגישה ומרצה, היו לי לא מעט סיבות להרגיש לא יציבה בחיים. אבל בגיל 16 הטראומה באמת התפרצה :התחילו לי התקפי חרדה עוצמתיים מאוד שגרמו לי לא לתפקד יותר - לא יכולתי יותר לחיות חיים רגילים של נערה. אף אחד סביבי לא הבין מה עובר עלי (בתקופה הזו לא ממש היה עדיין שם לתופהה) ולא ידע לעזור לי. לוותר לא הייתה אופציה עבורי, אז התחלתי לנסות בכל הדרכים האפשריות להוציא את עצמי מהמצוקה. 

לא הייתי מוכנה לקחת כדורים (באיזשהו מקום ידעתי שיש פה מסר יותר עמוק, שיש פה משהו לפצח, ולא רציתי פשוט להדחיק אותו), והטיפול הפסיוכולגי בשיחה היה לי מרתק אבל לא פתר לי את החרדות. אחרי תקופה שניסיתי באמת הכל, גיליתי סוף סוף את כוח הריפוי של היוגה - חיבור של גוף, נפש, ורוח! פתאום, במקום לנסות לברוח מהחרדה או לנתח אותה, אני אמורה פשוט לשהות איתה, להיות נוכחת איתה בכאן ועכשיו. ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי את החרדה נחלשת ומצאתי חזרה טעם של שקט פנימי. כך התחיל מסע של חיפוש, ריפוי וגילוי עצמי שבו למדתי אין ספור פילוסופיות, שיטות וגישות (מהמזרח ומהמערב) והתמחאתי בעבודה עם טראומה... 

היום אני חייה חיים מלאים ומחוברים, ועזרתי למאות אנשים לצאת מהסבל ולצמוח מתוכו. אין דבר שמרגש אותי יותר מלראות אנשים מתחברים חזרה לעצמם ולכוח הפנימי שלהם. ואני יודעת שבלי ההתקפי החרדה בגיל 16 לא הייתי מגיעה לאיפה שאני היום. הם היו החניכה שלי ליעוד ואני מודה עליהם מעומק ליבי.

לפעמים הדברים הכי קשים בחיינו מסתתרים בתוכם מתנה ענקית. באותו רגע קשה לראות את זה, לכן חשוב לגשת אליהם באמון, לא לוותר, ולא להפסיק לחקור ולהשאר פתוחים וסקרניים, תמיד.

 איזה כיף שהגעת לפה, אני כבר ממש מצפה לעזור לך להתקרב צעד אחד לעצמך.